החלטה בתיק מ"ת 9983-03-13

בפני בקשה לעיון חוזר בעניין תנאי שחרורו של המבקש. כנגד המבקש הוגש כתב אישום, במסגרתו יוחסה לו עבירה של שוד בנסיבות מחמירות. ביחד עם כתב האישום הוגשה בקשה להורות על מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים. ביום 4.4.13 קבע בית המשפט (כב' השופט טובי) כי קיימות ראיות לכאורה, והורה על מעצרו עד תום ההליכים. ערר שהוגש לבית המשפט העליון (בש"פ 2799/13) נדחה. ביום 22.5.13 הגישה המשיבה בקשה לעיון חוזר, וביקשה להורות על שחרורו של המבקש בתנאים מגבילים, והוחלט כי המבקש ישוחרר ממעצר וישהה במעצר בית מלא בבית אמו, בפיקוחה ובפיקוח אחותו, כאשר הותר לו לצאת את הבית ליציאות לצורך התאווררות בלבד.

כתוצאה מעיכובים בהוצאת תעודת חיסיון, נמשכים ההליכים ולמעשה, טרם נקבעו מועדים להוכחות. לאחרונה ניתנה החלטה על ידי המותב הדן בתיק העיקרי, במסגרתה ניתנה ארכה להוצאת תעודת חיסיון עד ליום 20.9.13. התיק העיקרי נקבע לתזכורת לצורך תיאום מועדי הוכחות ליום 1.10.13. הסנגור פנה למותב העיקרי בבקשה לשנות את תנאי שחרורו של המבקש, והופנה על ידו להגיש בקשה לעיון חוזר.

המבקש טוען כי בנסיבות אלו, כאשר התנהגותו תקינה, כי יש מקום לבטל את כל התנאים המגבילים המוטלים עליו, וזאת בשים לב לחלוף הזמן עד היום, ובשים לב לעובדה שגם אם יוסדר נושא החיסיונות עד ליום 20.9.13 וניתן יהיה לתאם מועדי הוכחות בתזכורת הקבועה ליום 1.10.13, כי יש להניח שמשך הדיון יארך עוד זמן רב.

לאחר שבחנתי את טענות ב"כ הצדדים, סבור אני כי צודק המבקש/נאשם בטרונייתו, ואכן יש מקום להקל בתנאי שחרורו.

כלל הוא, כי הימשכות הליכים הינה עילה לשחרור ממעצר. ככלל, עם חלוף הזמן עוצמת השיקולים הנדרשים להצדקת המשך הגבלת חירותו של אדם גוברת ונקודת, האיזון נוטה מזכותו של הציבור לביטחון ולמיצוי הליכים עם הנאשם, לעבר זכות הנאשם לחירות [בש"פ 4449/12 מדינת ישראל נ' רוסלן אלקינייב (26.6.12); בש''פ 22/07 מדינת ישראל נ' ז'אנו (24.01.07); בש"פ 8022/05 מדינת ישראל נ' פלד (06.09.05)]. כללים אלו, שנקבעו בעניין מעצר, נכונים גם בנוגע לחלופת מעצר. חלופת מעצר גם היא מהווה הגבלה של חירות, וכפועל יוצא מכך גם הצורך לבחון את הצידוק בחלופת מעצר, כאשר נקודת האיזון מכוחה מוגבלת חירותו של אדם משתנה, ככל שמתארכים ההליכים.

גם משך צפוי של הליכים מצדיק בחינה מחודשת של הצורך בחלופת מעצר, וככל שמשך ההליכים הצפוי ארוך יותר, כך גם משתנה נקודת האיזון לרבות בנוגע לצורך להחזיק נאשם בחלופת מעצר [בש"פ 1750/13 אלצנע נ' מדינת ישראל (13.3.13); בש"פ 2368/13 מדינת ישראל נ' שירזי (9.4.13)].

נזכיר לעניין זה, כי " ...אין להקל ראש במגבלה שמטיל מעצר בית מלא על חירות הפרט וכי העובדה שלא מדובר במעצר "רגיל" אלא "רק" במעצר בית מלא אינה פוטרת את בית המשפט ממלאכת האיזונים ההכרחית ומשקילה של התנאים המגבילים ונחיצותם מעת לעת. נקבע כי לעיתים קרובות מתגלה הגבלה זו כקשה מאד מבחינת תפקודו וחירותו של הנאשם עד שהיא אינה יכולה להתקיים ללא הקלות לאורך זמן [ראו והשוו: בש"פ 5564/11 פלוני נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 1.8.2011) בסעיף 5 להחלטתו של השופט י' עמית (להלן: עניין פלוני); בש"פ 3791/92 אוטמזגין נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(4) 186, 190 (1992) (להלן: עניין אוטמזגין)]." [בש"פ 4315/12 אחמד המאם נ' מדינת ישראל (13.6.12) פסקה 9 להחלטת כב' השופט דנציגר].

עם זאת, לא מצאתי מקום לבטל באופן מוחלט את תנאי שחרורו של המבקש. סבור אני כי האיזון הנכון הוא להקל בתנאי השחרור באופן שיאפשר למבקש לצאת לעבודה, בסדרי פיקוח נאותים, כך שבשעות הלילה הוא יהיה נתון בחלופת מעצר בית בביתו, בעוד שבשעות היום יוכל לצאת לעבוד במסגרת מקום עבודה שייבחן ויאושר על ידי בית המשפט.

אשר על כן, אני מורה כדלקמן:

לעת הזו, אני מורה כי במקום שעתיים התאווררות אשר אושרו בעבר למבקש, יותר לו לצאת את הבית בכל יום בין השעות 9:00 עד 15:00, וזאת לצורך מציאת מקום עבודה. ביציאות הנ"ל יהיה המבקש מלווה באחת המפקחות שאושרו. ככל שיימצא עבורו מקום עבודה, יפנה המבקש בבקשה מתאימה לבית המשפט וייקבע דיון לצורך אישור מקום העבודה.

בשלב זה יישארו יתר תנאי השחרור שנקבעו בעינם ללא שינוי.

מאחר והחלטה זו ניתנה בהעדר הצדדים, בשים לב חג הסוכות שבפתח, וכדי לאפשר לשקול את עמדתה, אני מורה כי החלטה זו תיכנס לתוקפה ביום 24.9.13, אלא אם כן ביצועה יעוכב על ידי בית משפט מוסמך.

המזכירות תשלח החלטה זו בדחיפות לב"כ הצדדים .

ניתנה היום, י"ג תשרי תשע"ד, 17 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: